זאת לא הילדה שהכרתי

זאת לא הילדה שהכרתי
אין לה חיוך על הפנים,
אין לה אור בעיניים,
ולב לפתוח.

עכשיו היא לא היא,
מסיבה לא ברורה,
משהו הפך את עולמה,
סתם, נתנה לו להעליב אותה.

עכשיו, היא שותקת,
שומעת שירים עצובים,
לפני עינה הכבויות ,
עומדת חצי הכוס הריקה.

די! אני צועקת לה,
העולם לא רק שחור,
יש דברים יפים,
תביטי,ותגרשי את הכאב לעולם.

תני לכעס לזרם החוצה,
תשמעי שירים שמחים,
תני לאור לחדור לפניך,
תראי, העולם ורוד.

למה לכעוס על העבר?למה להתייחס לרוע?
כל עוד השמש זורחת,
ובלילות אור ירח מאיר,
הכל בסדר, אפשר לחזור לחיים טובים.

עכשיו הילדה אוטמת אוזניה,
היא שקועה עמוק באכזבה,
אני יושבת בצד,
ומזילה דמעה.
על הילדה.
שאבדה.