התרסקות לתהום.
לפעמים אני נשברת, על קצה צוק.
אני נסדקת כמיליוני רסיסי מראה נוצצים,
כטל הבוקר הקריר
שנוטף על שיערי הכהה,
משקף באופן מעוות את פניי העצובות.
לפעמים אני מתרסקת אל תוך תהום.
אני מתנפצת לחלקיקי דמעות קפואות,
כנטיפי קרח
הנמצאים במערה עמוקה ולא ידועה,
שגורלם הוא ליפול ולהישבר.
לפעמים אני נסדקת בבואת המראה.
אני רואה אותי מתמוטטת בצד השני,
ככוכב נופל
שיכול להביע משאלות מוות קטנות
שמתגשמות בלבי הרמוס.
תגובות (3)
ואוו…
זה מדהים ויפהפייה..
פוגה צ'אן, יא חתיכת כישרון!!
השיר פשוט מעולה, והכתיבה שלך פשוט – וואו.
נראה לי שנותר לי רק להסכים…
פשוט מדהים.
עכשיו, מלאכים נופלים.