התקווה לנצח

אני תלויה על עמוד
מצפה לישועה
מחכה כך לנס
שלא יקרה
שלא יהיה

ובכל זאת,
התקווה
הלב הפועם
הדופק שעולה
ומאיים לפוצץ את כל נימי גופי

ובכל זאת,
השלווה
הרוגע
הפחד
משתלבים יחדיו
במסכת עינויים

מורידים אותי מהעמוד
ישבתי שם שנים
מדרגות לרגליים
ששכחו איך לפעול

גברים חובקים אותי
נושאים אליי מבטים
ונועלים אזיקים כבדים
לידיי

אני מובלת מול קהל
וליבי הפועם
כאילו מנסה להספיק
פעימות של משך חיים

אני חושבת:
"אולי, נשר ייקח אותי
לקן מבטחים"
אני מחייכת

כאילו מחזירים אותי לביתי
כאילו משיבים אותי למולדתי

אני חושבת:
"אולי הם מושיבים אותי בכס המלכות
אולי משחררים אותי
בלא תמורה"

אני מפללת
שהרגע יימשך לנצח
שהתקווה תמשיך לפעום בנימי דמי
ובכל גופי

אני חשה מגע
של אבנים חמות
אני בקושי הולכת
לא מביטה קדימה
אל גורלי שצפוי להיות

נגזר עליי ללכת לנצח
בים העיניים
אזוקה במתכת שבוערת
מביטה אל השמיים
אל השמש

ומסירה את חיוכי

אני רואה כומר למעלה
על מין אי קטן
אני חושבת:"אולי הוא אותי
יציל."

נאחזת
בכל קצה חוט שיוביל
למסקנה
שמהצעד הראשון אני
כבר יודעת

חשה בשמש
בחום
בלכלוך
בדופק

מרימים אותי למעלה,
במעלה המדרגות
נראה כאן כמו אי קטן
ממעל כולם
כמו אלוהים

הכומר משביע אותי,
אני אומרת: "כן."
בלא כל חשש.
"אני נשבעת."

מובילים אותי אל במה קטנה
ושמים מסביב לצווארי
חבל

או, אני יודעת מה צפון לי כעת
מה שפחדתי ממנו כל השנים
הקודמות

מבט גאה למטה
חשה את החבל
זוכרת כל פרט ברגע
שיבוא לאחר
גורלי

החבל מתהדק סביב הצוואר
שלי
גופי נעשה כחול
מחנק
לופת אותי
מנסה לצרוח
לא יכולה

מרימים את הפתח
שמתחת לבמה

שינה מתוקה