התמונה
מחייכת למצלמה,
ידו מחבקת אותי,
ואני צוחקת,
נוצרת את זה לנצח.
עכשיו נזכרת בהכל,
מזילה דמעה קרה,
השמיים בוכים אמי,
והתמונה נשרפת באוויר.
אני מסתכלת במראה,
כבר לא רואה את עצמי,
אני כל כך שונה,
מאז שהוא אלך.
אני אולכת על הרצפה הקרה,
השמיים צועקים בחוץ,
כמו שאני צועקת בתוך עצמי.
תגובות (3)
קצת שגיאות כתיב כמו : אמי – עמי*, אלך – הלך*, אולכת – הולכת*.
אבל אהבתי את הסגנון
אני עוקבת אחרי השירים והסיפורים שלך עוד מלפני הפרישה שלי ומדהים אותי כל פעם מחדש איך שלמרות השגיאות כתיב זה תמיד כתוב כל כך טוב ומצליח לגרום לי להתחבר אפילו לנושא שהכי לא קשור אלי.
אהבתי :)
פסקה אחרןנה מהממת