התזמורת שלי

פעם נפגשו כמה כלים,
בתוך חדר גדול, חמים ונעים,
חצוצרה, חליל, טורמבון וכינור,
פסנתר וגיטרה- הגיעו הלום.

חצוצרה אחת- הגיע בתרועה,
הטרומבון- נפל נפצע וצלע,
החליל הגיע עם בת זוגתו החלילית,
והכינור לבד, עם קשתו הענקית.

שתיי גיטרות הגיעו, ידו בידה,
פורטים על המיתרים אחד של השניה,
והפסנתר- הגיע לבד.
הציץ,והביט על כולם,
מהצד,

בצעקה גדולה כינסתי את כולם,
החליל והחלילית והטרומבון מאחור,
החצוצרה מלפני הרטומבון הגדול,
שתיי הגיטרות הכי מקדימה,
רק הפסנתר- בצד, רחוק.
הכי רחוק שאפשר.

הפיפיטרים עמדו בגבורה,
היד שלי נעה,
וכולם ניגנו.

כולם נגנו.
לא פוחדים.
ורק הפסנתר,
לבד,
בצד.
שותק.

שותק.

הפסנתר הולך
ואני ממשיכה,
החליל עזב מיד,
ואז הטורמבון,
ואז החלילית בריצה.

החצוצרה התחילה לחצרצר בזיופים,
ואז רצה אליהם.
והגיטרות- לבד.
מנגנות באושר.

והפסנתק עידין שותק.
רץ.
בשקט.
"אני רוצה את הגיטרה"
"רק אותה"
"רק את הגיטרה"