הציפורים כבר לא שם
הוא מסתכל אל האופק הבוהק
למרחק, קדימה הלאה
ומגבעה לעוד מדבר
ומשממה לעוד הר
צועד הוא בנחישות אין-קץ.
ועוד מעט והנה לילה
מאוד מהר יבוא גם יום
וזה עדיין לא נשבר
רק הולך, הולך נמהר
הישר ילך, יעוף כחץ.
מה לו לאיש זה אפוא?
המעיין נאה רצה, אם חפץ הוא בנופו?
אם רגליו נשאוהו עד לפה?
כי על כן בעירו הציפורים כבר לא שם.
תגובות (2)
אהבתי משום מה, החתול הסופר. ציפורים אין עירו כי החתול דילג בחינניות על עמודי החשמל ואכל אותם.
ייתכן. וייתכן גם כי הציפורים עזבו את מקום מושבו הקודם כאלגוריה לכך שאין להיתקע בעבר יותר ממה שצריכים, ותמיד צריכם להמשיך הלאה; כי שם אין לא שמחה ולא נחמה.