העורבים.

כתמים שחורים, שמיים בהירים.
את כל הכחול מעלימים,
את הרגע עוצרים.
מקרקרים בקולי קולות,
מגדלים המון המולות.
עורב שחור כלילה,
נח על כתפה,הוא רק שלה.
להקת העורבים מגיעה,
ואיתה השליחה.
כנפיי עורב נפרשות,
והתמטטות אל בורות.
מקורים מנקרים,
בענן שחור אותה מעלימים.
דם בכל מקום,
לא, זה אינו חלום.
הצרחות, הצעקות והדממה,
פותחת לפנינו שממה.
העורבים, השליחים.
הם אלה שמבשרים,
את כל הדברים… הרעים.