העולם המכוער שלי

והעולם דפוק, אין מי שיקום.
ואנשים שותים זה לא הרגל,זה נחוץ.
אז מה אנחנו כשליבינו אכול?

והעולם מלא במוות,
ואנשים רק צוחקים עליו.
אז איך אנחנו חיים שהכל מסביבנו מאט?

והעולם אכזר הוא פוצע,
והזמן לא מרפא.

והעולם מזוהם,
מהפסולת והחטא.

והעניים בוכות,
אין מי שינחם אותם.

ואיך העולם חי?
בעוד חיות אדם גוזלים את הכבוד שמעט נשאר
מאותן ילדות,שטעמן כבר מר.

ומה נוכל לעשות?
אם גופינו לא גוף,
ונשמתינו איינה טהורה?

את השאלות האלה..
ליבי שאל,
אך תשובה לא קיבל,
רק אצבע מאשימה,
והכאב בו הלך והצטבר.

והעולם שתק,
נתן לי להקבר,
נתן לי להתבודד עם יגוני,
שלא הלך כל כך מהר.

ואני אשב,
אשב לי ואצפה..
שאיך העולם היפה שבו גדלתי,
מול עניי הולך ומתרסק.