הסיפור של שירי
שירי חיה כבר שנה בלי מארק
והכאב שבה עדיין טרי
בין השפיות להגיון על חבל דק
החיוך את הכאב שבה מסתיר
בין גברים לחדרים היא רצה
מנסה להרעיש את הדממה
בכל לילה איש אחר נגלה לה
מנסה להפריח את השממה
והיא נושמת לה לרגע
שלא יראו שזה קשה לה
שלא יראו מה זה עושה לה
שלא יראו את הכאב בה
רק לא להיזכר בעבר
כל פעם שהיום נגמר
והנה שוב ממול אחד שנראה כמו האחד
שישכיח את הרגש הישן
והלב שלה דפק, כשבדלת הוא דפק
אבל הרגש לא נמצא שם מעולם
שירי שוב שוכבת ללא שום מרגוע
אף אחד לא נכנס לה ללב
אין מי שיבין אותה כמו פעם
אין מה שירגיש בה את הכאב
והיא מוצאת לה איזה אלעד
או מיכה עומר דני ערן
או חייל שלא בקבע
הבחורים באים בשפע
אבל הלב הוא לא מצליח לקבל
את מה שהיה ובה כבר אין
והיא נלחמת עם עצמה כשמולם היא ערומה
"אל תבכי" היא צורחת בראשה
אך הדמעות הן מעצמן והבכי לא קטן
ומי ירצה אחת שמלאה בושה
שירי מתפתלת מכאב כשהיא לבד
היא שורדת בלי לחיות מזה שנים
היא תיתן הכל לכל מי שיתן לה
כמו חיה היא מחכה לבעלים
הוא נדיב ומיוחד, הוא האחד
והוא אפילו הביא לה פרחים
הוא ידע שהיא צריכה רגע מחמד
הוא כבר הכיר את כל התכסיסים
ולא אכפת לו מה קורה לה
לא אכפת אם הוא פוגע
הוא מספר שהוא דואג לה
היא מאבדת את הצבע…
והסוף שהיה כל כך רחוק
אולי עכשיו פתאום קרוב
והתקווה היא נגמרה כשאת גבו היא ראתה
ואת הדלת הנטרקת אחריו
והחלום ממול עיניה, כשלאט כבות פניה
והקהל עומד מוחא, קורא הדרן…
תגובות (0)