הסימפוניה של ליליאן
שוב היא יושבת בחלון,
מסתכלת על האנשים העוברים.
מלטפת את הפאה שלראשה,
ואף אחד לא מבחין…
ליליאן מורידה לרגע את הפאה,
מסתכלת על ראשה,
נוגעת בו בחרדה,
"תראו… אין לי שיער."
–
ליליאן,
חולת סרטן,
כולנו כאן בשבילך.
ליליאן, הו ליליאן,
הסימפוניה הזאת עבורך!
אני זוכרת איך ישבת על יד הפסנתר,
וכתבת סימפוניות משלך,
הו ליליאן,
זאת הסימפוניה של ליליאן…
–
בלילות היא אינה נרדמת,
מתביישת במחלתה..
אך ליליאן, אני פה עבורך,
אל תפחדי…
לא אתן לשום דבר לפגוע בך,
מילותיי היו האחרונות.
הו ליליאן, תודה על כל מעשייך…
ליליאן, בקשה לי אלייך,
זה ממש לא הרבה,
רק השמיעי לי את הסימפוניה,
המלודית שלך….
–
ליליאן,
חולת סרטן,
כולנו כאן בשבילך.
ליליאן, הו ליליאן,
הסימפוניה הזאת עבורך!
אני זוכרת איך ישבת על יד הפסנתר,
וכתבת סימפוניות משלך,
הו ליליאן,
זאת הסימפוניה של ליליאן…
[הסימפוניה של ליליאן…]
הו ליליאן..
[חולת סרטן…]
כולנו כאן בשבילך..
[הסימפוניה הזאת עבורך…]
ליליאן,
חולת סרטן,
כולנו כאן בשבילך.
ליליאן, הו ליליאן,
הסימפוניה הזאת עבורך!
אני זוכרת איך ישבת על יד הפסנתר,
וכתבת סימפוניות משלך,
הו ליליאן,
זאת הסימפוניה של ליליאן…
זאת סימפוניה מיוחדת במינה… חבל שאת לא כאן כדי לשמוע אותה עוד פעם..
תגובות (0)