הסיוט שלי

לפעמים אני חוזרת הביתה ואף אחד לא נמצא שם,
לפעמים אני חוזרת והכול מבולגן.
לפעמים אני חוזרת והאור מקולקל, החשמל לא עובד.
לפעמים אני חוזרת ואני מרגישה לבד.
אבל אני אף פעם לא חוזרת לבית חם.

פעם הייתי קמה בבוקר לפנקקים וריח של פרחים,
פעם הייתי קמה לחיבוק ונשיקה.
היום אני קמה מתוך סיוט מטורף,
היום אני קמה בלי שום תקווה.

לפעמים אנשים שואלים אותי אם אני בסדר,
אבל אני לא אומרת כלום.
אני לא רוצה שירחמו עלי,
ואני גם יודעת שהם לעולם לא יבינו.
שהם לעולם לא יתייחסו אלי באמת.
כי אני סתם עוד ילדה בלי מישהו לאהוב.

אני יודעת שזה לא מיוחד,
שאני סתם בכיינית,
אבל אני תמיד מרגישה ריקה,
והסיוט שאני שקועה בתוכו אף פעם
לא נגמר.