המסכה

בבית נשמעת בכי של נערה שבורה.
חיבוק זה כל מה שהיא צריכה.
בחוץ מראה חיוך על פניה,
ובביתה מסתגרת ובוכה.
בוכה על כל מה שלא היה,
ועל כל מה שהיא רצתה שיהיה.

היא מחכה שמישהו יוציא אותה,
מהחשכה שהיא נמצאת בה.
מקווה שהכאב כבר יגמר,
כי בליבה הוא לא עובר.

היא צריכה שמישהו יגיד לה-
אני כאן בשבילך.
שישמור עליה ויגן עליה,
מפני כל כאב.

כי את המסכה שהיא לובשת
אותה היא יותר שוברת,
ואת הרגע שהיה היא לא שוכחת.
אלא רק מחכה,
שיתנו לה חום והאהבה שלא קיבלה,
כשהיא הייתה צריכה הכי בעולם.

אך יבוא היום,
ואתה תבין שהיא יהלום,
ושאיבדת אותה לא רק בחלום.
וכשזה יקרה כבר יהיה מאוחר,
כי אליך היא לא תחזור יותר לעולם.