המלחמה שלהם.

מלחמה, חושך.
ושקט, בעיקר שקט.
כולם בהפסקת אש,
מניחים את הנשקים,
חוזרים משפחות, לחיים הרגילים.
ואז שוב, הם חיילים שנלחמים.

לרגע הם אנשים רגילים,
אבות במשפחה ואנשי עסקים.
לרגע הם חיילים שנלחמים על מדינתם.
לרגע הם יוצאים להציל את העולם,
לרגע הם עם המשפחה שלהם,
עם החברים, בעולם הרגיל.

הם לוקחים סיכון,
מתקרבים למוות יותר ויותר.
הם אנשים אמיצים,
שחושבים שמצאו את היעוד שלהם.
אבל בשביל אחרים הם סתם אנשים
שחיים את החיים שלהם כמו כולם.

הם ישארו כאלו תמיד,
אף פעם לא יקבלו יחס מיוחד,
למרות שמגיע להם הרבה.
הם לוקחים סיכון שימותו,
רק בשביל להציל את מדינתם,
ואת כל האנשים שבתוכה.
והם מתים,
רק בשביל שאחרים ימשיכו לחיות.