הלולאה, מתהדקת

באיזה מן עולם אנו חיים?
מלאכים מוותרים,
אנשים מתאבדים.
עם כל מילה,
הלולאה מתהדקת,
הסכין מתקרבת,
האמת כה כואבת.
אף אחד לא יודע,
את הכעס מאחורי חיוכי.
אף אחד לא שומע,
את הצרחות, בצחוקי.
עם כל מילה,
הדמעה זולגת,
הזרוע, מתמלאת, חתכים.
כל החתכים שמסתתרים.
המחשבות שרוצחות, מבפנים.
השקר מתחיל להתקיים.
הפקפוק, מתחזק.
מה אני אמור לחשוב?
אני כזה, וזה הכל.
לאף אחד כבר לא אכפת.
עם כל מילה,
הלולאה מתהדקת.
החבל חונק, את גרוני.
השרפרף, נופל, על הרצפה המוכתמת.
מוכתמת, בדמי.
עם כל שנייה,
הכאב, זולג, בדמעותיי.
החיוך בורח, מזרועותיי.
המסכה, יורדת מהלב.
האמת, נחשפת,
כמה כואב.