הכל טוב

היי, תגידי, הכל טוב?

הכל טוב.
אני אומרת וחותכת עוד חתך בידי המצולקת
הדם זורם, וזה כואב.
אבל, היי, זה כאב של שליטה.
זה כאב טוב.

הכל טוב.
אני אומרת כשהדמעות המלוחות מרטיבות את פניי
הפנים שלי אדומות מבכי וגרוני כואב מצעקות
אבל, היי, זה כאב של הקלה.
זה כאב טוב.

הכל טוב.
אני אומרת ושוברת עוד תמונה שלנו מחובקים
הזכוכיות מתנפצות על רגלי וכאב חד פורץ באצבעות רגליי.
אבל, היי, זה כאב של התגברות
זה כאב טוב.

הכל טוב.
אני אומרת תוך כדי שאני כותבת עוד שורה במכתב הזה
היד שלי כואבת, וראשי פועם ממחשבה מרובה על מילות הפרידה
אבל, היי, זה כאב של פריקה
זה כאב טוב.

הכל טוב.
אני אומרת ושואלת את עצמי אם אני בטוחה
החבל העבה שורף בידיי, מעודד אותי להיכנע
אבל, היי, זה כאב של ויתור.
זה כאב טוב

הכל טוב.
אני אומרת כשהחבל המלופף סביב צווארי
החבל חונק אותי, טעם הדם בלתי ניתן להתעלמות, אני מתחילה לחרחר, מנסה לשאוף אוויר,
תוהה אם טעיתי, הכאב בלתי מרוסן, הריאות שלי שורפות, ועיניי דומעות.
אבל, היי, זה דמעות של אושר. זה שורף כמו אש באח. זה כאב של מוות.
זה כאב טוב.

ורגע לפני שלבי חודל לפעום, ועיניי מתערפלות אני תוהה ביני לבין עצמי אם גם בהלווייתי, כשישאלו את אמי איך היא מרגישה, גם היא תגיד 'הכל טוב'.
אבל היא לא תתכוון.
בדיוק כמוני.