הכל חוץ ממוות

הכל ניראה לי די מוזר, מטושטש
ולא רואים את האמת על הפנים
את הסבל שנגרם פה לא מרגישים,
כולם שקטים צוחקים בלחש ,
לא שומעים דבר,
עושים כאילו לא קרה כאן כלום,
כאילו אין דבר.

הכל ניראה פה די שחור,
לא מבדלים בכלל בין אם הוא מת או חיי פה ממזמן,
גם כשקר פחות חמים זה כבר לא אכפת,
כולם שקטים צוחקים בלחש שלא נגמר,
עכשיו כבר מאוחר הרבה סופרים את המחר,
לא חושבים אם טעו ,
כולם רוצים לחיות את החיים שהיו,
כבר מרגישים בהבדל של החיים, לא שמים לב שיש מתים.

הזמן הוזל ואין כבר כוח,
אנשים מאבדים פה דם,
כולם עוצמים עיניים כדי לא לראות, את הסבל שנגרם.
עכשיו בוכים בקול גדול כאילו הוא ישמע..,
לא מבחינים שאין כבר זמן והינה הוא כבר בה.

כאילו זה קרה אתמול היה לבן עכשיו שחור,
צורחים פה אנשים, בוכים על העבר,
על השקט שלא נגמר,
על השלווה שהתפוררה,
שאריות הם לא רוצים,
החיים כבר נגמרים,
בזבזו אותו יפה,
ועכשיו הזמן לישון,
לקום ..כשהוא ירצה.