הילד שלא זכיתי לגדל
הרגשתי את הרחם שלי נמתח
הרגשתי את החזה שלי גדל
הרגשתי את הבחילות
ראיתי את שני הפסים
שני הפסים האלו, המבלבלים
רצף של רגשות ומעל הכל פחד
רציתי לחשוב שנוכל להביא אותו ביחד
אבל לא הצלחתי לדמיין עולם
שיש יצור קטן תלוי בי והכל יהיה מושלם
אז
אז
אז הרגשתי את הרחם שלי קטן
ואת החזה חוזר לגודלו הרגיל
הבחילות נעלמו כליל
ונשארתי אני
עם תחושת האשמה
ובכל לילה שאין עננים
אני יודעת שהנשמה
הנשמה הקטנה שלו מתבוננת
ושואלת
למה
למה ויתרת עלי כשלא היה לי סיכוי להילחם?
תגובות (2)
אני מרגישה שאין מילים שאוכל לכתוב, אך רציתי להשאיר תגובה. משהו בילבי נצבט בזמן הקריאה ואני לא מצליחה לנסח את שאר מחשבותיי.
זה לא הרבה, אבל מגיע לקטע הזה תגובה שקראו אותו.
תודה!