הילד שבכה על אביו
למה תמיד היא עושה את זה?
למה!
למה היא מתעלמת מחריטות העצב שמצטברות בלבי ובלב אחיי הקטנים?
למה?
"מפגר!
מטומטם! למה קנית שוקולד אם ביקשתי ממך בפירוש – את זה, ל-א ל-ק-נ-ו-ת!!!
חמור!!!"
הצעקות מהדהדות בכל השכונה,
והאישה המתוסכלת ממשיכה בשלה…
מנגד,
אבי מתמלא בצער ומבקש ממנה ברחמים נואשים ובשקט, שאחיי הקטנים לא ישמעו: "בבקשה, אשתי היקרה, אל תצעקי! את מביישת אותי… בבקשה!"
והדמעות חוזרות מגלגלי עיניו אל גרונו.
לפחות כך אני מניח…
אחרת,
איך עוד יהיה אפשר להסביר את הקול החנוק והמושפל שבוקע מפיו?
"חמור גרם,
תלך!
לא רוצה אותך פה!
עדיף לי בלעדיך!
רק סבל אתה גורם לי!
כלב!!!"
היא ממשיכה וממשיכה.
יורקת ללא הפסקה.
חובטת עוד מכה איתנה.
חובלת בלבו ומלאה בשנאה.
אני שומע מלמעלה הכל.
הם לא יודעים שאני שומע, אבל אני שומע.
אני תמיד שומע…
אני בורח לשירותים של הקומה, משתדל להחזיק את הדמעות בסכרי עיניי…
נועל אחריי את הדלת ומתיישב על הרצפה.
מתיישב כמו אדם שאבל.
אדם שאבל על אבא שמת.
אמנם אבי עדיין הולך, אוכל, שותה וישן.
אבל הוא מת ממזמן.
הוא מת כבר כשהייתי ילד קטן,
בגן…
הוא מת עוד מהצעקה הראשונה שהטיחה את ליבו ברצפה.
אני הכרתי את אבי.
הוא היה אדם חייכן,
רחמן,
אדם שאהב לשמח כל אדם – ולא מתוך אינטרסים,
אבי היה אדם טוב!
היום,
האישה הפכה אותו למת.
מת מהלך.
משרת שבעל כורחו זרק את כל חלומותיו למען האישה,
וסיים את תכלית חייו עוד מרגע השמת הטבעת על ידה.
ואני בוכה.
בוכה בשירותים בשקט חרישי,
שלא בטעות אחיי הקטנים ישמעו,
ויבינו שגם העמוד היחיד שהם מחזיקים בו בחזקה על מנת להישאר יציבים,
רעוע.
"למה אלוהים…למה?
למה מגיע לאדם היקר הזה את האישה הנוראה הזו?
למה?"
ואני בוכה,
ובוכה…
מצטער על כל טיפת כאב שנסחטת זה עתה מנשמת אבי.
מצטער כאילו כל הדברים הללו קרו – לי.
אבל זה טוב…
זה טוב שהדמעות יוצאות…
לא אומר שעכשיו אני מלא שמחה,
רק מתכוון לכך –
שהדמעות הן מוגלה של הנשמה.
תגובות (13)
שיר ממש יפה, אבל אתה שכחת להוסיף את המילה "את" בחלק שכתבת "למה מגיע לאדם היקר הזה (חסר את המילה את) האישה הנוראה הזו?…"
רב תודות :)
לעניות דעתי את ככה אפשר לכתוב… אני אברר, ואשנה אם יהיה צורך.
ושוב, תודה על המחמאה והביקורת D:
גם* (במקום את שבציטוט… רואה איך בלבלת אותי? חחח)
נישואים מורכבים משניים.
כשיש מצב כזה שבו האב מושפל והאמא משפילה אז אני רואה בעיה בשניהם.
קל להאשים את האמא, אבל גם האב הרחום והמסכן צריך להפסיק להתנהג כמסכן.
אתה מציג את האידיאל.. יופי חחח…
האב מעריך את האמא ואת הסביבה, ולכן הוא נפגע אם הדבר שהוא מעריך – פוגע בו, או מרגיש מסכן אם האנשים שהוא מערכים (ילדיו) שומעים את ההשמצות והגידופים…
אנשים בנויים בצורה כזו שהם מעריכים דברים בחייהם ויוצקים רגשות לתוך אותן הערכות. לומר למישהו "אחי, תשמע… בעיה שלך שאתה נפגע" שווה במידת מה שאומר לאדם שמת לו ילד "אחי, תשמע… בעיה שלך שאתה עצוב".
רגשות הם חלק שבנוי בתוכנו כמו שיד מחוברת אל צד החזה.
לבקש ממישהו להפסיק להרגיש שווה במידת מה לבקש ממנו לכרות לעצמו יד.
שבת של שלום איש יקר, ותודה על התגובה :)
לא אמרתי שהאבא צריך להפסיך להרגיש מסכן אלא להפסיק להתנהג כמסכן.
שמע/י (לא יודע אם אתה בן או בת), אני חושב שהטקסט הוא מבריק.
כולם רואים כאן את המציאות של אבא מסכן ואמא מתעללת.
אני רואה כאן משהו אחר.
אני רואה ילד שמסתכל בעיניים נאיביות על המציאות הקיימת.
"אבי מתמלא בצער ומבקש ממנה ברחמים ובשקט, שאחי הקטנים לא ישמעו" – זה מה שהילד חושב על טקסט של אבא שלו.
הטקסט של האבא הוא "בקשה אישתי היקרה, אל תצעקי! את מביישת אותי… בבקשה" – מי אמר שהאבא בכלל חושב על בניו… הרי כל השכונה שומעת את הצעקות המהדהדים של האמא (כתוב את זה מוקדם יותר). יכול להיות שהכוונה של האבא הוא בכלל לשכנים.
האמא מקללת ואומרת לו על השוקולד שאסור לו לקנות – אם אחד מהילדים רגיש לבוטנים ובשוקולד שהוא קנה יש בוטנים, האבא יכול להרוג את הילד. במקרה הזה אני מצדיק את הצעקות של האמא (גם אני הייתי מתנהג כך בסיטואציה הזו… אולי בלי הקללות). ובטח מגיע לו שתמשיך לחבוט בו בלב עד שיבין את האחריותו על ילדיו.
"היום, האישה הפכה אותו מת" – כנראה שהצעקות של היום היו משהו מיוחד.
אני יכול לראות כאן סיפור רקע של אבא חסר אחריות שאישתו גוערת בו לחזור למציאות ולהיות אחראי… בלי להרוג את הילדים בדרך.
הילד רואה את מה שהוא רואה בעיניים נאיביות.
"פעם הוא חייך" – אומר הילד על אביו וכך מאשים את אימו… זה הפירוש של הילד לסיטואציה של מבוגרים. יש אלף סיבות למה מפסיקים לחייך.
וואו,
שאפו… כל הכבוד!
למעלי: יש מה שנקרא "גבר מוכה", למעשה קל להאשים את הגבר.
לך: אהבתי, אתה כותב לדעתי ברמה גבוהה.
ולא בין "הזה" ל"האישה" צריך את המילה "את" או שתמחק את הה' מהמילה "האישה" ועד "הזו" (את הה' הראשונה)
שיניתי לכל מקרה, למרות שאצטרך לברר קצת את הנושא בעצמי.
תודה רבה על התגובה הבונה ועל המחמאה העצומה.
שבת שלום חבר :)
דרקון נודד: אתה מוזמן לראות זווית ראיה אחרת על הטקסט לפני שאתה מקטלג את הגבר כ"גבר מוכה".
*ישן
*בשקט
מקסים, ממש יכלתי להרגיש את הכאב של הבן על האב וגם הכתיבה טובה . :)
לגבי המילה "יושן" – באמת טעות איומה מצידי. תודה רבה על ההארה (בע' ובא' :) )
לגבי המילה שקט – כשקראתי את התגובה שלך כבר חשבתי שכתבתי "שקת" או משהו בסגנון והכנתי את עצמי לכפאת שטות.. בסוף ראיתי שסתם התבלבלו לי האותיות חח..
רב תודות יקירי, תמיד כיף לשמוע מחמאות!
שבת מתוקה מדבש :)
חחחחחח קורה לפעמיים.
יקירה … ושבת שלום גם לך :)
עצוב עד דמעות