הילד הפצוע
היה היה ילד חזק
שהצליח לעדוף כל סכין שנזרקה לעברו
אבל יום אחד נזרקה אליו חרב
שאותה הוא לא הצליח לעדוף
החרב פגעה בבטנו והילד נפל על הריצפה
ללא כל יכולת לעדוף,כל סכין שנזרקה לכיוונו,ננעצה בתוך לבו וחדרה לו לנשמה
והילד דימם על הריצפה לזמן מה
ולאחד מכן התחיל להוציא את הסכינים מלבו במהרה
אך הלב לא הפסיק לדמם ונותרו צלקות שמהן לעולם לא יפטר
הילד כבר לא ילד ויכולתו לעדוף נפגעה
לכן פיתח מנגנון הגנה והקשה את לבו
בשביל למנוע חדירה
מנגנון זה חזק מאוד ועודף כל סכין שעפה לעברו
אך כמו שאין נכנס,גם אין יוצא,והילד מחפש דרך להיפטר ממנגנון זה.
והנה הילד כבר גבר, ורוצה הרבה דברים,דברים שחלקם,כנראה שלעולם לא ישיג
לילד נמאס ממשחק הסכינים המתמשך
ושואל שאלות על העולם הזה
מדוע דברים נגרמים לאנשים הלא נכונים
ומדוע ממשיך לחלום על דברים שאינם קיימים
הילד רוצה רק שלווה ונחת
ולחזור להיות חזק,כמו שהיה פעם
תגובות (9)
אתה כותב מדהים! יפה מאוד ומרגש. כל הכבוד!
תודה רבה
מדהים
תודה:)
האמת שזה מרגיש לי גולמי ולא מלוטש.
הרעיון נהדר אבל חסר שימוש מעודן במטאפורות קטנות (אני יודע שהכל זה מטאפורה אחת גדולה).
בנוסף יש ירידה לפרטים חדים ומדויקים… עדיף שחלק מהם יהיו מרומזים יותר… כך שייה לקוראים משהו לחשוב עליו ולהשלים מהראש את התמונה.
בהצלחה :)
תודה,אבל אני לא מחפש להיות סופר עכשיו..רק כותב מה שאני מרגיש
אז למה רשמת ב'רציתי להוסיף' שתשמח לביקורת אם אתה לא מעוניין באחת כזו?!
"לעדוף" – שכל-כך הרבה פעמים השתמשת בה, אינה מילה בעברית. אולי התכוונת ל- "להדוף".
אחרי פסיק – יש להוסיף רווח.
ברגע שנפגע מן החרב הראשונה – איך הוא עדיין חי? ציינת מפורשות שהוא נפגע בלבו.
תנו לחיות!! חיות.
מטאפורה אדם חכם שכמותך