היומן של גלי – מות מרום.

יום ראשון 24 בפברואר שנת 2001 – 6 חודשים ו12 ימים לאחר מות אחי הגדול מרום..
שלום יומן יקר, כבר הרבה זמן שאני חושבת לעומק על המוות של מרום. אני כל כך רוצה לדעת מה קרה! – כל כך מעציב אותי שמעולם לא הותר לי וככל הנראה שגם לא יוותר לי לשאול איך הוא מת. הנושא הזה כל כך כאוב אצל כל בני משפחתי, שאיש מהם לא מסכים לדבר איתי על כך..
אל תגלה, אבל פה ושם הייתי מקשיבה לשיחות שניהלו בני הדודים שלי בחדרי חדרים, או אפילו עומדת מאחורי דלת החדר של הוריי ומצוטטת לשיחותיהם הפרטיות..האמן לי שיותר מכל דבר אחר, אני מסוקרנת לדעת מה קרה באותו היום הנורא הזה. היום בו אלוהים החליט לקחת ממני את היקר לי מכל, את אחי הגדול, מרום.
אתה לא מתאר לעצמך כמה חשקתי לגלות פרטים חדשים.. ניסיתי להתחנן אל המשפחה הקרובה שיספרו לי, או להגיע במיוחד למפגשים עם המשפחה הרחוקה..ואף שהייתי נואשת מאד, לא הסכמתי להרים ידיים וצעדתי בעצמי אל ביתו של עומר שהיה חברו של מרום בעבר..אבל כמו שאמא אומרת:"אין חדש תחת השמש" ושום פרט על המוות לא התגלה לי.
זה לא פייר! אני אחותו היחידה, אני זו שהכי קרובה אליו!
אני,אם כבר, הבן אדם הראשון שמגיע לו לדעת מה קרה..

יום שבת 21 באפריל שנת 2001 – 8 חודשים ו2 ימים לאחר מות אחי הגדול מרום..
שלום יומן יקר, רק רציתי לשתף אותך שהמצב בבית לא משתפר, כמו שסבתא אמרה, אלא שהוא רק הולך ומחמיר עם הזמן..כך גם מצב רוחם של הוריי, שנעשים מדוכאים יותר ויותר בכל יום שעובר. עמוק בליבי אני יודעת שהאווירה הנעימה ששררה בבית לא תשוב עוד לעולם..וזו עובדה שמצערת אותי יותר מכל דבר אחר.
אתמול חגגתי יום הולדת 12, בת מצווה. סוף סוף הגעתי לגיל המדובר, באמת שהיה די מהנה, אבל המסיבה הזו הייתה רחוקה מלהיות מסיבת החלומות שלי, שתכננתי מזה שנים..אמא ואבא היו עצובים כהרגלם, מה שגרם גם לשמחה שלי לפוג ממני אחרי זמן מה. – אם לומר את האמת, אני מאוד מאוכזבת..ציפיתי מהם שלרגע אחד הם יהיו מסוגלים להניח את העצבות הקבועה שלהם בצד, ולשמוח בשמחתי שלי..זה כל כך הרבה לבקש?
אני יודעת שקשה להם, אבל מי אמר שלי לא קשה? הם אולי איבדו בן, אבל אני?- אני איבדתי את אחי הגדול. ובכל זאת, אני מצליחה להתגבר על העצב ליום אחד! הרי על מות מרום אפשר לבכות שנים, אבל בת מצווה יש רק אחת! למה הם לא מסוגלים לעשות את זה למעני? הרי גם אני הבת שלהם! מתי הם ישימו לב שיש להם גם אותי? לפעמים נדמה שהם בטוחים שיש להם רק ילד אחד, מרום. מה אני צריכה לעשות כדי שהם יראו אותי? מתי הם יבינו שהעולם עוד לא קרס, שלא הכל נגמר? כנראה שלעולם הם לא יבינו שיש להם עוד ילדה, חייה ונושמת..שרק מנסה להמשיך בחייה כרגיל.