היא צוק איתן

האמא ידעה זאת תמיד ומזמן,
ניצבת זקופה כמו צוק איתן
אבל מדי פעם, ככה בשקט
גם אמא בוכה וזועקת.

אתמול הוא היה, היום כבר אבד
הייתה תקווה שהוא לא יהיה האחד
שלא יהיו תוצאות למבצע הנוכחי
אבל כולנו ידענו, שזה לא אפשרי.

כל דבר מתגמד, מתמעט ונידף
הארץ קרועה ומאוחדת, שוב אנו מיעוט נרדף
חלק נותנים יד לתמיכה והשנייה למכה
אבל כולנו אחד ואני לא מבינה.

העצב גדל ביחד איתנו
מלחמה זה כל מה שזוכרות עצמותינו
שנאה זה כל מה שהאוייבים למדים
גברים, נשים ובעיקר הילדים

מתוך תחושת קורבן ושטיפת מוח ועיניים
הם רואים רק שחור או לבן ואין שטח ביניים.
מחסומים לאמת תמיד יש הרבה
אולי בעתיד, נוכל לראות זה את זה.