היא ידעה

היא נשענה אחורה, לחצה על הרקות.
היא מחתה דמעה, היא נשמה עמוק.
היא רצתה לצעוק, היא רצתה לצחוק…
היא שמעה שהיה שם חיוך,
איפשהו בעבר הרחוק.
היא דיברה עם כולם, היא שיתפה, היא אהבה…
היא ידעה בדיוק איך מרגישה קרבה.
היא ידעה לחבק, היא ידעה למשוך אל ליבה..
היא ידעה צחוק, היא ידעה תקווה.

היא נפגעה, היא סבלה, נשבר לה הלב
היא שמעה שנאה.
היא בכתה קצת, היא רטנה
ואז הבינה את התמונה.
לסמוך היא לא יכולה, בטח שלא לאהוב
אנשים זה מרחוק, לא מקרוב.
היא נאטמה, עטתה מסיכה
היא שיקרה, צחקה וחייכה.
היא ידעה שזה קל, זה היווה לה תחביב
למצוא חולשות של אנשים זה מגניב.