החומות לא מגנות

בגלל מה שקרה,
ובגלל שזה פגע,
אני כבר מפחדת,
הפחד מכרסם,
ועם הזמן אני מרגישה פחות אני,
חוש ההישרדות מזמזם ללא הפסקה ומזהיר אותי מכל אשר אפילו מעז להתקרב,
ובסופו של יום אני מגלה שגם חוש ההישרדות אשר מנסה למנוע פגיעה, פוגע בי גם הוא
כי בסופו של יום אני נשארת בודדה
בסופו של יום גם האהובים ואוהבים נשארים מרוחקים
ואני? נשארת ללא טיפת אהבה
קרה כקרח,חסרת לב אך מוגנת
מחייכת אך אפילו לא מתכוונת
מסתכלת, רואה ורוצה את זה לעצמי אך מתרחקת ככל יכולתי
בסופו של יום מגיעה ההבנה שעם כל החומות הללו אני רק יותר פגיעה
כל ההגנות אשר אמורות לשמור עליי, גורמות לי לפגוע בעצמי
ובסופו של כל יום שעובר אני יותר ויותר שבורה.