הוא מת
זאת לא נימה נעימה לפתוח בשיר המאה שלי.
אתה הלכת,
נקברת, והשארת חלל.
גם בעוד מיליוני שנים, החלל ישאר ריק.
אתה מת. אין דרך חזרה.
ואני, אני שבורה.
אני חיה,
אבל מתה, מבפנים.
וזה לא רדוד,
וזה לא עמוק.
זה רגש, זאת אמת.
לא היית כאן מספיק,
כדי לשמוח.
ולחשוב, ששעתיים לפני,
טיילנו,
וחשבתי שהכל יהיה בסדר.
תגובות (4)
יודעים, אני מסתכלת על הכלבים שלי, וחושבת. הם בטח חושבים שהוא יצא לרדוף אחרי חזירי בר, או לנבוח בשכונה. הם לא יודעים שהוא תלה את עצמו, אפילו בלי לדעת. וכל רגע, אני נזכרת במילים האחרונות שלי, שלו ידעתי שהן אחרונות, היתי אומרת משהו יפה יותר.; "בוא שאגי חמודי, בוא כלב טוב!"
איך כלב יכול לתלות את עצמו?
ובכל מקרה, בתור אחת שהיו לה תוכונים אוסטרלים מכיתה א' ו.. טוב, הם מתו מזקנה, אני ממש מבינה אותך :(
כנ״ל… אחת על סף מוות…
הוא היה קשור לגדר בנקודה די גבוה, והוא אהב לקפוץ עליה, ואז הוא נפל. או שהוא נחנק או שהוא שבר את המפרקת.