ההפך ממך
בוקר אחרון שאת מתעוררת לצידי,
ורק חושב על הלילה הראשון לבדי.
הניצוצות שבעינייך לטיפות מים הפכו,
כשלחישות שפתייך מאוזניי נשכחו.
את האור הראשון שבחיי את הדלקת,
ועכשיו תסתכלי על החושך שהשארת.
השמחה והטוב, העצב והבכי,
המבט שמשאיר לך עוד דמעה על הלחי.
איך חשבנו שנאהב, איך חשבנו שנצליח,
איך טעינו בגדול, רק הזמן עכשיו יוכיח.
לא נוכל עוד לתקן. ניסינו, לא הולך,
זה רק אותנו מסכן, רק הולך ומסתבך.
את חום גופך יותר כנראה שלא ארגיש,
וקור חודר ומצמרר על דלתי יקיש.
איך איתך הכל תמיד היה נגמר בצעקות,
לעולם לא אשכח את תקופת הלחישות.
אז לא הרבה השתנה מאז, אני נשארתי לבדי,
רק שהפעם ידך אינה אוחזת בידי.
אז אני הפסקתי לאהוב ועכשיו הגיע גם תורך,
ובואי נאמר את האמת– אני ההפך ממך…
תגובות (8)
וואו. מושלם. 5
היו כמה צירופים שקצת סלדו לי, שרואים שהחרוזים נחרזו כך בלית ברירה.
"תקופת הלחישות"
מאוזניי כבר הלכו"
"עכשיו הגיע גם תורך"(לא הבנתי את הקשר של המשפט הזה לשאר השורות בבית..)
הו, כן..ואני די בטוחה(יקיש, הקשה..כן, נממ נממ..הקשה אחת..נממ נממ..)שיקיש זה עם ק.
לרעיון היה קשה לי להתחבר כי לא חוויתי אהבה שכזו לעולם, וזה נראה לי בדיוני.
אבל בסך הכל..לא רע.
כתיבה יפה ותיאורים מעולים, אהבתי מאוד את הקטע.
תודה רבה על התגובה הכנה אנדריאנה! שגיאת הכתיב תוקנה, והחרוזים שודרגו (: .
לגבי המשפט "ועכשיו הגיע גם תורך"- היא עדיין אוהבת. אבל שנינו יודעים שזה לא הולך ולא ילך. אבל כמו שאמרת, עוד לא חווית הרגשה כזאת ומקווה שלא תחווי. כנראה שבאמת בגלל זה לא מצאת את החיבור.. וטוב שכך סך הכל.
תודה ! שבת שלום.
אוקיי, שמחתי לעזור.
חייבת לציין..נשפכו נשמע אפילו מוזר יותר XD
חחח אם ככה אז אני מעניק לך את זכויות היוצרים שלי ונותן לך אישור להכניס משפט פחות מוזר (: מה שתחליטי אני ארשום
נשכחו זה טוב.
עוד הערה קטנה כי אני מעצבנת, ה הידיעה במילה מים, בשורה השלישית, מיותרת:)
טופל ימעצבנת חח ;) תעברי לסיפורים ! יותר תהני. מבטיח.