הדרך למטה רצופה בכאב

אני נלחמת מול כל דבר,
מנסה להשיג והאכזבה הצורבת מראה את פנייה,
אני חלשה מדי להתמודד עם זה,
אני חלשה מדי לעולם הזה.
בא לי לעוף מפה,
להתחמק מכל הבעיות,
לחייך ולהפסיק עם כל השיגעון הזה,
להיות מאושרת ולא מאוכזבת.
כבר שנים שאני תקועה פה,
כבר שנים שחיוך אמיתי לא עלה על פניי,
כבר שנים שהלב שלי מתרסק שוב ושוב,
כבר שנים שאף אחד לא שם לב אליי.
כנפי התקווה שאיתם הייתי מתעופפת,
נשרטו עד זוב דם על ידי האנשים שנקראים חבריי,
הם זרקו אותי בחזרה אל תוך התהום,
אל תוך הדבר שנקרא החיים שלי.
כמו רוח מסתובבת,
ואף אחד אינו מבחין ביי,
אף אחד אינו מבחין בצרחות שבוקעות מגרוני,
אף אחד אחד אינו מבחין בדמעותיי.
תקועה פה,
עם לב מדמם עד מוות,
עם נשמה מלאה בקוצים חודרים ודוקרים,
ועם מבטים חודרים מאנשים קרים