הדודה הכי טובה (לבנה (לונה) חבר )

דודה יקרה למה היית צריכה ללכת .
את כל החיים נתת , אז למה המחלה הזו לקחה אותך .
עוד לא נגמר השבוע ואני כבר מתגעגע .
נאחז בתקווה שעכשיו לא כואב לך יותר .
וזמנים אחרים אני זוכר מצחקים יותר .
כמעט כל שורה יש בי פרץ של דמעות .
על זה שאני כבר לא יכול אותך יותר לראות , לשמוע או לדבר .
זה לא כאב שהולך , זה כאב שרק יותר ויותר דוקר .
הדף כבר כל כך רטוב כמעט מתפורר .
תמיד היית מצחיקה הבורג הראשי של המשפחה .
ועכשו כל פעם שאני אומר את שמך אני צריך להגיד זכרונך לברכה .
זה לא הגיוני מתפלל שזה לא אמיתי.
כל כך התפללתי שתנצחי אבל לא רציתי שתסבלי .
לא הלכתי לבית חולים כי לא רציתי לזכור אותך במצב הזה .
חלשה לא מדברת דמות אחרת , מונשמת.
למורפיום מחוברת, נגמרת .
רציתי לזכור אותך כדודה שלי היפה עם הגומות שצוחקת , בדיחות מספרת .מחבקת אהבה בלי סוף נותנת.

זה כל כך קשה לחשוב עליך בלי לבכות .
אני לעולם אותך לא אשכח .
אני כל כך אוהב אותך …אני כל כך אוהב אותך …..

לא מסגול לדמיין שאת לא תהיי יותר באירועים.
בשולחן עם סבתא יושבת ליד חנה , עם צוחק ששומע כל האולם.
לא חשבתי שתלכי לעולם , לפחות לא כל כך מהר .
ואם פגעתי אני מצטער , למרות שאני לא זוכר .
לא היית בן אדם ששומר טינה .
גם שהיית חולה נתת שם למטופלים תקווה .
צחקת איתם עד השנייה האחרונה .
אני כל כך נקרע ו נועל את הדלת שאף אחד אותי לא אשמע .
כי גם ככה מאז שהלכת אימא ישנה , אני יודע שהיא שבורה .
איך אפשר שלא ,
אין בזה ממש נחמה אבל אני בטוח שאת בטח שם רגועה .
ואת שמעון וסבא פגשת ובטח גם אנשים שהכרת .
אבל את החור ש פה השארת הוא לא נשכח .
את אולי שם באדמה , אבל אצלי יש לך מקום בלב בחדר שכתוב עליו הדודה הכי טובה . ואפילו שראיתי את המודעה ואת המצבה .
אני לא מוכן להגיד שאת כבר לא איתנו או כל דבר אחר . את פשוט חיה במקום טוב מפה בהרבה יותר …

זה כל כך קשה לחשוב עליך בלי לבכות .
אני לעולם אותך לא אשכח .
זה כואב כל כך ..

אני כל כך אוהב אותך …אני כל כך אוהב אותך …..