הבטחתו של כלב צבאי
כתבנו מכתב על דף זהוב
בשחור כתבת: "אשוב בקרוב"
ובצבעים חום וירוק:
"לעולם לא אוותר ולא אשתוק"
הלכנו ביחד אל מקום בצפון
הרחתי איום עליך ליד החלון
אבל למה הסכין נעוץ כל כך עמוק?
בגופי הגמיש ובלבך המתוק?
לאופטימיים תמיד החיים יפים ופוריים
מדוע החיים נהיו כל כך אפרוריים?
כואב לי בכתף ולך בלב
שאלת "מדוע?" ולתשובה תסרב
אני זוכרת את היום שממנו לא שבת
נדקרתי מהאיום בחלון ולידי ישבת
הלכת. לקול פקודה נסוגת
אבל את לבך המסרב והדואב השארת
אני מדמיינת שנשברת וחבריך השתהו
"הרי בעולם יש עוד כלב כמוהו"
התווכחת אבל לא יכולת לגשת הלום
אל תדאג, עד שאגיע אמסור לך ד"ש בחלום
תגובות (4)
לאורך כל השיר הרגשתי שהרבה כאב נוטף ממנו.
אני לא רוצה להיות חטטנית, ובעיקר לא להידחף לעניינים שלא שלי, אבל אפשר לדעת את הסיבה לעצבות הזו?
אם השיר כתוב ללא שום קשר לחייך האישיים, אז את (או שאולי אתה? -יותר קל לי להתייחס אליך כבת-) גאונה בלתי ידועה לציבור!
מצפה לשמוע ממך בקרוב, הכתיבה שלך יפהיפיה.
לא"ש^^
תודה, אני בת.
השיר הוא לשלב שני בתחרות של מספרת הסיפורים בזמני הפנוי.
היא נתנה הוראות וכמה שורות שכיוונו לכתיבת שיר אהבה נכזבת, דבר שלא רציתי לעשות. אין לי מושג איך נזכרתי תוך כדי חשיבה על שיר אהבה בין חברים טובים בסיפורים על כלבים צבאיים ונאמנותם שלפעמים עלתה להם במחיר חייהם למען בעליהם.
העצבות אולי נבעה מזה שהרגשתי בנאמנות ובניצוץ תבונה בעיניהם של הכלב הראשון (שנגנב) והכלב הנוכחי שלי.
נורא אהבתי את השיר. החרוזים ממש יפים. וגם הקצב.
השיר ממש יפה! הכתיבה שלך יפה כל כך, תמשיכי לכתוב שירים