האיש בעל חוברות הקומיקס

הוא עמד שם, חוברות קומיקס
פשוטות וזולות באצבעותיו
לבנות היו, כי לחץ בכוח
כאילו פחד שהציורים יברחו להם מתוך הדפים
והזכרונות יעלמו איתם
הוא היה המום, קרוע בפנים
האבל דימם באיבריו, מחק מילים מפיו
רופאים שוטטו במסדרונות בית החולים
מסכות
חלוקים לבנים

היה זה נדמה כיום רגיל
עד שראיתי אותו, האיש בעל חוברות הקומיקס
עמד ובהה בדלת חדר ריק
מיטה מסודרת שהוצעה מחדש
ושקט כזה, שקדח בתוך ראשי
הוא מולל את הדפים בין ידיו אבל
שמר שלא יקרעו וגם
יקראו
היה שם את סופרמן בעל הלחיים האדומות
שמתי לב שמישהו
הדביק על ראשו מדבקה
האיש והאגדה הפך קירח
וחיוור, כאילו עשו בו
כימותרפיה

אולי גידול שגרם לו לעוף
הרחק
גידול שירה לו אש מעיניו
ושרירים לוחצים
לות'ר מתפשט וגדל בפנים
תמיד תהיתי אם יכל היה לבכות
בלי שהדמעות יתאדו לאוויר

הייתה אש בעיניו של
האב בעל חוברות הקומיקס
אש שאידתה את הדמעות.
וראיתי שהיה בו עצב כזה
עד שלא יכל לבכות.
וידעתי, שמיטה מסודרת כזו
וחוברות כאלו
היו שייכות לאיזה
ילד שחלם לעוף גבוה ורחוק

הרופאים המשיכו לעבור ביננו. המסדרון
נדמה לי פתאום כנחש, כנהר, כאוקיינוס
של צער יחיד וגועש ושותק
והרגשתי פתאום את כובד כל העולם
כאילו חוברות הקומיקס היו
לוחות אבנים, סלעים ממש
לוחות הברית
אלוהים גם הוא כואב קירח
כוכב נופל מטאוריט כזה
אדם בודד בקצה מסדרון
שאגה רחוקה ואש בוערת
נהר אבנים
גיבור מת
בכי שקט
עוברים
רופאים במסכות
וחלוקים לבנים