דיבוק

הכלי שלי רועד בידיי,
הנה הוא שוב מכוון.
זו אני שמכוונת אותו,
ומחר אחייך אל החוץ
רגועה כולי.

החבוי בי מרים את ראשו
ואני נמהרת לאחוז בו,
במוט לוהט מטביעה בו חותם אפל.
לא הכלי רועד, אלא אני.