דודי חלף עבר

בית א.
קוּם לִפְתוֹחַ, אֵין לִי כּוֹחַ.
קַר אָנִי עָיֵף הַיוֹם.
מִזְרוֹן נוֹחַ, גָם בָּטוּחַ.
וְנָעִים לִי סְתַם לַחְלוֹם.

אוּלַי אוֹרֵחַ, שֶׁפּוֹרֵחַ.
רוֹצֶה פְּרוּטָה אוֹ יַהֲלוֹם.
מִי אָמַר שֶׁיֵּשׁ הכְרחַ, מִי אָמַר שֶׁיֵשׁ מָקוֹם.

פזמון.
דוֹדִי חָלַף עָבָר, הָלַךְ וְלֹא נִשְׁאָר.
שָׁב הוּא אֶל בֵּיתוֹ, רָצִיתִי לִרְאוֹתוֹ.
וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁר, לִבִּי חָסֵר נִשְׁאַר.

נָפְשִׁי כְּעֵץ נִשְׁבָּר, בּוֹדֵד כְּמוֹ בַּמִדְבָּר.
צַר לִי עַל לֶכְתוֹ, אַרוּץ אָז לִרְאוֹתוֹ.
אֶבְדוֹק הֵיכָן נִסְתָּר, גָם בַּשָׁרַב וּבַמָטַר.

בית ב.
הַמַפְתֵּחַ, קָם לִבְרוֹחַ.
לֹא נִמְצָא בְּאַף מָקוֹם.
וּבָּרוּחַ, לֹא בָּטוּחַ.
זֶה נֶחְשָׁב מַצַּב חֵירוּם.

הַשָׁטִיחַ, כְּבָר מַתוּחַ.
וְהַפּוּךְ שׁוֹמֵר עַל חוֹם.
זֶה הַזְמָן לְהִתְמַתֵחַ, וְלַחְזוֹר מָהֵר לִישׁוֹן.

דודי חלף…