געגועים באזיקים
לא ידעתי שכאב הוא מחלה מדבקת
שעובר גם בלי מגע, רק רגשות של אוהבים
לא חשבתי שדיכאון משאיר צלקת
שגם שם לא נגמרים לעולם השלבים
לא חשבתי שהלב יכול לדעת
מה שהעיניים הצליחו להסתיר
לא חשבתי שאפשר עם דמעות לגעת
כשלא נותר לאף אחד אוויר
לא דמיינתי שדווקא בחלומות
נחשפים הפחדים הכי גדולים
לא דמיינתי שמאחורי אותם חומות
כל הזמן הסתתרו שם המילים
לא ראיתי איך הזמן בורח
עובר לאט יותר רק כשסובלים
לא ראיתי איך העבר שוכח
את כל הזיכרונות, כשאנחנו מתקפלים
לא ידעתי שכאב אפשר לראות
גם כשאנחנו רחוקים
לא ידעתי שאפשר עוד לחיות
כשאנחנו עוד כלואים באזיקים.
תגובות (6)
ממש ממש יפה. אהבתי מאוד.
תודה!!
אהבתי בטירוף!!! זה עוצמתי ברמות. שבת שלום!
תודה רבה!!
משהו ממעמקי הלב. משהו חזק בוקע ממך וצועק. אני שומעת את זה, זה כל כך חזק. הרגשתי שמגבלות הבתים מחלישים את הקול שלך. פעם הבאה תנסי לכתוב בלי כללים. בלי חרוזים או צורה, את לא צריכה שום דבר חד גוני שידריך אותך. הקול שלך הוא עולם ומלואו.
אולי זה קצת בכוונה.. בשביל להראות קת, ולהסתיר הרבה, החרוזים קצת מייפים את הכאב וגורמים לו להראות רך יותר..
אבל תודה לך, אני אנסה את זה, תודה על התגובה, זה מחמם את הלב!