גוונים של קורט קוביין ..
אני מרגיש את הדף עד שנייה נקרע
בגלל שאני לוחץ על העט
כאילו כל האות היא המילה האחרונה
יש לי זיעה קרה והמחשבות רצות
זה נראה כאילו כל החיים שלי הם אוסף של טעויות
פרצופים מחייכים שאני נכשל אותי רודפים
כל כך הרבה מחשבות על מוות שאני שואל את עצמי אם אני בחיים ?
אומרים שהשדים הפנימיים הם בעצם הפחדים שהצטברו בך כל השנים
זה מוזר אבל לי זה נראה שהמפלצת היחידה זה אני
והשקר הכי גדול שלי זה שאני חושב שאני אמיתי
אני לא מוצא סיבה לחייך לצחוק בשבילי זה פנטזיה
פשוט תדמיינו את הסיטואציה אתה מתעורר בבוקר ומסתכל במראה
ו שואל מה הסיבה ? למה למשוך עוד יום שאתה יודע שאין לך תשובה ?
בזמן האחרון אני מרגיש שהזמן בשעון לא עובר
וכל דקה היא סבל שאני לא יכול לתאר
"ניסיתי כל מה שביכולתי להעריך את זה
(ואני מעריך, אלוהים מאמין לי שאני מעריך, אבל זה לא מספיק)" -קורט קוביין
כל מה שאני רואה זה חלומות שבורים בקבוקים של ויסקי ריקים
דפים מקומטים מלאים ברגשות ,סיפורים ,זכרונות אבודים
רגעים שבחיים לא יחזרו אנשים שנתנו לי כל כך הרבה
אהבה אבל שאני צריך אותם
הם כבר לא בחיים
שורף לי בלב שאני כותב
כל שורה בשיר הזה
קשה לי לנשום כואב לי לרשום
אני חושב שזה הכי אמיתי שאיי פעם הייתי
והכי הרבה נושאים שפתחתי
חשבתי שאת הכל קברתי
אבל שהתחיל גשם הכל עלה
צף מאדמה כל דמעה נבלעת בדף
כמו ים בסערה ולפעמים מטאפורה היא הדרך היחידה
שאני יכול להגיד להסביר מה ההרגשה
ולפעמים זה הדרך להסתיר את הבעיה שמתחבא במשפט ..
"ניסיתי כל מה שביכולתי להעריך את זה
(ואני מעריך, אלוהים מאמין לי שאני מעריך, אבל זה לא מספיק)" -קורט קוביין
פעם הייתי נפגע שקראו לי בן אדם אובדני
היום אני מבין שזהו אני לצערי יותר מציאותי מכולם
לא בוטח בעולם מלא בנחשים או שאולי הבעיה אצלי
שהמצב הנפשי מתדרדר לקרשים
וקח עוד שוט מ הבקבוק כל דבר להשכיח את המצב
מתנחם בזה שאולי יש משהו שכמוני מרגיש עכשיו
מנפץ את בקבוק ומסתכל על השברים מדמיין פאזל
שצריך להרכיב כמו ילדים קטנים מסתכל מקרוב
וראה את השתקפות של הפנים שלי
לעזאזל העיניים האדומות השריטות על ידיים
מבין ש השברים של הבקבוק מייצגים את מה שנשאר לי בחיים
מיליון חתיכות ריקות שלא משנה כמה תנסה לתקן משהו תמיד יהיה חסר
ובגלל חתיכה קטנה הכל יתמוטט הדמעות מתחילות לזלוג
והם כואבות כמעט כמו הסכין … לפעמים הוא נראה לי היחיד שמבין …
מנסה לקום לעמוד על הרגליים ולחזור חזרה לפחות לתקווה
אבל גם המוטיבציה שלי אבדה אז אני לוקח נשימה ארוכה
לפניי שאני מתמוגג
"אז זכרו, טוב יותר להישרף מאשר להתפוגג " -קורט קוביין
תגובות (2)
הכתיבה כאן מעולה, בין אם זה כי המבנה פתאום הסתדר (למרות שעדיין יש כמה פספוסי אותיות וכו') או כי זה באמת קטע כנה, פשוט יש כאן משהו שמשך אותי לקרוא..
אהבתי מאוד, במיוחד את החלקים הראשונים (סליחה שהתגובה קצת יבשה)
תודה