בתים משירים שנכתבו הרבה פעמים בעבר

השמחה שבחיים

קח אותי לזרועותיך,
ואל תשחרר.
רוצה להרגיש רק קצת חום ואהבה,
במקום אמת.
לטף את שיערי
ותספר על סיפורים,
מעשיות ושירים.
תן לי להרגיש מוגנת,
למרות שאתה רק בדמיוני.

כמה חבל.

הרגשות מציפים אותי.
רוב הזמן הם גם חבויים עמוק בפנים.
הם יכולים לבקש ממני להיות שמחה,
ואני אחייך. (השיניים קצת צהובות אבל מה זה משנה)
הם יכולים לבקש ממני לבכות,
ואני אתן להם את כל ההצגה.
ככה בקיצוניות,
הם יודעים כמה אני אוהבת להיות על הקצה,
לבין אבדון לבין חירות,
לבין שמחה ולהיתקע אי שם באובדנות.

כי אני תמיד נישאר אני

מחכה ליום שמישהו יבקש ממני להסיר את החולצה,
ליישם את הרצונות הסוטים שלי.
כמו שזה נראה אף אחד לא יבקש,
השומן יסתיר את הלב,
ועוד כמה דברים חיוניים.
מחכה ליום שמישהו יראה אותי,
ולא אותי.
מחכה לרגע לראות אותי ללא אותי.
(ראו בית ב')

כמה חבל שאני תמיד נשאר אני.

אני אסיים בנימה 'שאל תדאגו'
יהיה בסדר,
אם לא פה,
אז שם.
אני בנאדם טוב יחסית,
בגן עדן אוהבים אחת כמוני.
שלא לדבר על פה –

חבל שאני לא אוהבת את עצמי.