בני אדם

בני אדם הם יצורים חברתיים,
למה הם לפעמים,
כל כך מעצמם וזה מזה
מפחדים.
הרי מי עוד אתה,
ומי עוד אני?
רק עוד גרגרי חול בסערה במדבר,
ולא יותר מידי בחירה..
לאן עפים.

כי אדם אשר דינו למות, אינו ירצה דבר.
אולי לחיות, אולי לומר שלום ולעולם
לא לטעות בשום דבר.
יש לנו נטייה למיין, לזרוק לקטגוריות את כולם,
שוכחים את זה שהטיפות הקטנות הן אלו אשר
מרכיבות את הים.

נאמר מילה, אולי משפט, אולי נצעק פסקה.
אך לעולם לא נעצור, נזקוף אוזניים ונקשיב
בתוך ההמולה?
מחננים לומר.. אך לא לשמוע חזרה.

כל חברה מורכבת מערכים, נורמות והשלכותיהן
כל מי ששוגה, עושה טעות, גם אם הוא אדם, ייסקל.
מצופה ממך הכל, אך אינך יכול לצפות לדבר,
כיוון שכך מנוהל העולם.
אתה יכול רק לצרוח, להתלונן ולרקוע אך לעולם
לא תשמע דבר.

גם אם תצא למסע, בין אינסוף מקומות,
לעולם לא תמצא מקום בו תהיה עצמך בוודאות.
וככל שתשקע בעצמך ובמה שאתה אמור להיות,
תאבד את מי שאתה ואת כל השאר שניסו
גם הם כמוך, רק לחיות.