במרתף
מהמרתף יש צעקות
ובכי לא פוסק
שבאוויר נעלמות
הרעש משתתק
בין קירות סגורים, היא שם
נחרדת מהשקט
על כיסא לבד קשורה
עיניה מכוסות
יפה וצעירה
מלאה שריטות
בחלל קולו נשמע
לעצמה היא צועקת
אל תדאגי
ואל תפחדי
נאכל ביחד
סעודה
אני בך לא אפגע
ודאי לא משוגע
נהנה
סמכי עליי, ילדה
בת 12 הייתה
כשחלמה למצוא נסיך
עשור חלף ונעלם
אך החלום הוא עוד המשיך
בקסמי האשליה
הופנטה ונקנתה
וחלומות כבר לא באים
החיים הפכו סיוט
הוא נגלה מהצללים
אלוהים איזו טעות
אמא אל תלכי
אני כל כך רוצה הביתה
ראי, יפתי
ואין זו כל טעות
צערך כצערי
חרוט
רצון על גוף גובר
ולב דופק מהר
צמודים
חבוקים, נמות
משתדלת לא לפרוץ
בבכי כה שביר
מחזיקה בגרון
את הבכי להסתיר
המבט אל הרצפה
וחסרי חיים עיניה
נשימות אחרונות
נצמד הוא אל גופה
"נתראה" צעק בקול
ולקח עצמו איתה
עד היום נותרה פתקה
בכיסה, מילדותה
נזכרת היא בילד…
תגובות (1)
אה… אוקי, אז קודם כל אני רוצה להתנצל. נראה שהייתי קצת קשוחה איתה. אני מודה שלא שקלתי סיבות מדוע היא עזבה- לא בסדר מצידי.
בקשר לקטע עצמו- אתה מעביר את הסיפור/הרעיון בצורה מעולה. השורות קצרות אך תמציתיות וכל מילה באה בדיוק במקום ברמה שאני יכולה להרשות לעצמי לדמיין את הסיטואציה. כי זה אפשרי.
עוצמתי, עמוק ושובר.