בים בם בום

יש בי,
עצירות רגשית.
אני נחנקת, מרוב מילים.
מרוב כל מה שרציתי לומר בקול רם.
כל מה שנתקע בגרון.
כל מה שנבלע בקירות הבטן.

קצת בא לי לצעוק חזק,
לבהות באוויר..
לראות מה יצא.
להסתכל במראה,
לראות מה נשארתי.

לא לפחד.
להגיד.
לספר לספר.
נשיקה על הברך,
לא יכולה לרפא..
את כל מה שכואב בי.

לקחת כמה צעדים.
לדעת שאולי זה נכון ליפול,
כשמשהו דוחף אותך אחורה.
להפסיק להתעקש.
לתת לזה לסחוף אותך.
יש צומת דרכים,
שאפשר לבחור פעמיים.

כמה זרה היא,
זכות הבחירה.
כמה חזקה היא.
כמה מתעתעת.
משחקי מילים.
אני לא בטוחה אם זכרתי..
מהי משמעות אמיתית.

אוויר.
אני לוקחת שאיפה ענקית
וכלום לא מגיע לריאות.
עיניים יבשות
ומבט ריק.

פעם הייתי נסיכה אמיתית,
עם זהב על השפתיים
ושמש בידיים
וקסם שלא מוצאים בשום חנות.

כל-כך הרבה אבק
וקיץ, ששורט לי את העורף.
יש סוג של בדידות,
שכבר אף אחד לא יכול למלא.
שבבי עץ חדים,
שהשאירו צלקות מדממות.

אני ילדה גדולה,
שכבר אף אחד לא יכול לגלף מחדש.
בוא תחבק אותי חזק,
אני קופאת מבפנים החוצה.