ארנבות
אני יושב באולם קולנוע גדול לבד
ורואה אותי אבל לא מבין
אני יונק דבש בקשית מתוק עד בחילה
אין אף-אחד מלבדי בסביבה
אני מחפש את הידיים שלי בחשכה
גדולות-גדולות העיניים שלי כמו צלחות
הם מדברים איתי אבל אני לא מבין
אני צריך לזנק מכאן לאולם אחר
חשוך לי וקר והחשכה כמו הד
שמחזיר את בדידותי חזרה אליי
כמו משחק פינג-פונג מפרך
אני משתעל לתוך האין-יד שלי
ורואה רק גחלים
ארנבות קטנות נמלטות לחורים
מפחיד אותי הקטע בו אני לוקח סמים
אני מתכווץ בכיסא ומנסה להדוף את המוות ממני
הוא גדול וחזק והוא מכביד עליי
כמו אנס גדול הכופה גופו על ילד קטן
העיניים שלי מתבלבלות בחשכה
הידיים שלי לא מוצאות את האחיזה בי
אני מתקפל בקפיאה קטטונית
זה חזק ממני ואני לא יכול עליי
אני מזריק לי רבבות ריבו של אינסולין
התחת שלי מבעבע על מושב מרופד
אני מתחיל לעלות אדים קרים מפי
והוא נכנס ויוצא כל פעם שאני מת קצת יותר
אני מוצא את עצמי גדול וחזק אונס את עצמי
אני מפחיד אותי
אני רוצה להרוג אותי
אני לא יכול כי זה אני
אני ממכר לי סמים זולים במנות קטנות
הארנבות יוצאות מהחורים ומתחילות לנגוס בי
אני רואה את ידיי ורגליי נעלמים
את העיניים שלי מתאדות
אני רוצה לאחוז בחשכה אבל אפילו לא מצליח לאחוז בי
אני נופל לתוך מחילת הארנבות
אני נטרף בעודי בחיים.
תגובות (2)
מה שהבנתי שבגלל הסמים הוא הוזה ? ( תקן אותי אם אני טועה) כמו שאמרתי כול הקטעים שלך מעניינים ובו זמנית לוקח זמן כדי להבין אותם יותר לעומק . תמשיך ככה אתה כותב שונה ויפה :)
כמו אדם מול מסך הקולנוע של סרט חייו – הוא מתפלש בזיכרונות כואבים. תודה לך :)