אנשים מסוכר
אנשים ורגשות זה כמו סוכר
כשמגיע הגשם הכל נמס
והגשם הוא כמו מריבה שהורסת כל יום יפה…
והסוכר נמס ונשטף לביוב, ונעלם, ודועך,
והטעם מאבד את כל טובו.. ככה אני מרגישה כלפיך.
איך האדם יכול לעשות ככה?
לנהוג בכזאת אי אכפתיות?
מי אתה שתגיד לי שיש לי לב מאבן?
בסך הכל אתה אדם מסוכר
בשבילי כבר הגיע הגשם ונמסת מזמן
אין סיבה, אין חיוך, זה כבר נגמר בינינו,
כולם אנשים מסוכר,
ורק אני עשוייה מבשר ודם..
תגובות (2)
וואו ממש יפה מה שעשית עם כל הדימויים, אהבתי.
אהבתי מאוד את התיאורים, אבל יש פה כמה פאקים, איך יגיע גשם אל הסוכר? אני יודע שזו מטאפורה אבל זה פשוט לא מתחבר. "מי אתה שתגיד לי שיש לי לב מאבן" את יכולה לכתוב כל מה שאת מרגישה, אבל תכלס לכל אדם יש זכות בסיסית להביע דעה. השורה אחת לפני האחרונה "כולם אנשים מסוכר" יותר מדי מכלילה, את לא מכירה את כולם שאת יכולה להגיד את זה. והשורה האחרונה "ורק אני עשוייה מבשר ודם" זה כמו להגיד כולם ***** (משהו שלילי) ורק אני **** (משהו חיובי)