אני.

בין שביל לשביל מדלגת באי רצון
בדרכי עפר מאבדת את מי שאני
אני הולכת בדרכים שסללתם לי
במקום לסלול אחד בעצמי..

אם אחליט שלא ארצה האם תעמדו איתי
אם אחליט לעבוד קשה בשביל חלומותיי שלי
אם אחליט להגשים את מי שאני
אם אני אחליט על השביל בו אלך על השביל שבו אלך
על השביל בו אלך
על השביל בו אלך
על השביל בו אלך

קוטפת פרחים ושומרת זכרונות
והרים ושלוליות לא יעצרוני
אחרי כל עמק יש הר, אחרי כל גשם
קשת בענן… והשמש מציצה..

אני זוכרת את הסופה
אני זוכרת את התקופה
שבה הכל נראה שחור
שבה הכל נראה אבוד
אני זוכרת את העיוורון
שמחק את הזיכרון
שמשך אותי אל חלקי האבדון..

אני זוכרת את הסוף
אני זוכרת את הנפילה
את ההתרסקות הכואבת ושבירת העצמות
אני זוכרת את הסוף
שנדמה כהתחלה….
של אישה חדשה
של אישה חדשה
של אישה חדשה
של אישה חדשה

ובסוף.. השמש יצאה