אני בוכה ללילה שקט
אני הולכת ברחוב החשוך.
הלילה ירד.
אני שומעת את המכוניות טסות לידי.
אני עוצמת את עיניי ומחכה שהם יעברו.
אני הולכת ברחוב החשוך.
הלילה ירד.
אני שומעת את תפיפות רגלי הכבדות.
את נשימתי הקולנית.
אני מסתכלת על הרצפה ללא הבעה.
אני הולכת ברחוב החשוך.
הלילה ירד.
אני שומע את הציפורים מצייצות.
כאילו שיש סיבה לשמוח…
אני הולכת ברחוב החשוך.
הלילה ירד.
אני מתיישבת על אבן, על צוק.
וחושבת לאט לאט.
אני הולכת ברחוב החשוך.
הלילה ירד.
אף אחד לא בא.
אני לא רוצה שיבוא.
אין לו סיבה.
אני הולכת ברחוב החשוך.
הלילה ירד.
אני יושבת הרבה זמן, לבד.
אמא מתקשרת.
אני לא עונה.
אני שולחת אסמס.
"מה?"
אני בוכה ללילה השקט.
מוציאה את כול הכעסים.
הפחדים.
השקרים.
האמת.
אני רואה את הכוכבים תלויים בשמיים.
לא זזים בכלל.
אני רואה נשמות עפות עם הרוח.
עורבים מתעופפים באופן רע.
תגובות (4)
אהבתי.
אבל לא הייתי אומרת שזה שיר, כיוון שאין שם חרוזים.
שיר לא חייב להיות בחרוזים וזה דיקלום למעשה. וזה גם אמיתי בין היתר…
כן, הייתה לי הרגשה שזה אמיתי.
זה שאמרתי על החרוזים, לא אומר שלא אהבתי :) '
פשוט בינתיים קראתי שירים עם חרוזים.
זה מאוד יפה, השיר הזה גם מזכיר אותי באיזשהו אופן, השיר מרגש ואיכשהו נוגע בי.
אז כל הכבוד :)
תודה.