אם רק היית נשארת

על מה את מדברת,
את חושבת ועושה,
אין לך זמן בכלל לחפש מילים,
אין לך זמן לעצמך.

השקט שלך, הוא העולם שלו,
והלב שלך, הוא החלון שלו,
לחפש מקום אחר,
מקום שאין בו אנשים…

את חושבת שכבר מזמן נעלמת,
מרגישה אבודה,
אין לך דרך…
והדרכים נסתרות,
אם רק היית יודעת,
אולי לך אחת היית סוללת…

העיניים שלך,
הן המראה שלו, משתקפות תחושותיו ההולכות ושבות,
ובדמעתך האחת הוא יודע,
אין לו לאן להגיע…

היית צריכה לומר,
לכל מילה יש ערך,
והכאב שוב לא עבר,
אם רק היית נשארת,
והוא לא יכול לשאת את מראה הפרחים עלייך,
הוא לא יכול להמשיך בדרך,
בלי זוג. ענייך…