אל תלך, הישאר כאן

ואווו, פשוט יפהפייה ומדהים. באמת שנסחפתי לקריאה..
אהבתי מאוד

בס"ד
וביחד את העבר המצחין נטהר…כאן בדיוק השיר שלך קיבל משמעות עמוקה מהקרביים, מהבתוכו של הנשמה. ועד לסוף השיר אמיתי וחזק.

דידשה יקרה את הצלחת להעביר נושא נדוש בצורה מתחרזת ומשעשעת. הצלחת לגעת בנושא שלרוב צרגיש טפל במעין משפטים שהצליחו לרגש אותי. זה פלא. כתבת בצורה מתחכמת. ולמרות האופטימיות והנקודת מבט החיובית המתחננת של הדוברת מרגישים את העוקץ. את הטעם המר. צחוק החיים ברקע. ומדי פען נדמה שהדוברת יודעת שהוא לא יענה. הסוף הרגיש אמיתי. זה סחף ולא שיעמם. הצלחת להכניס כמה רגשות סותרים בצורה נסתרת וזה יוצר עניין (:

השיר סוחף, יש בו עומק שנוגע כמו המשפט הבא:
"אהוב יקר, הישאר קרוב
הגורל האכזר לא מפסיק לארוב"

יש משפטים שציירו לי תמונה ויש משפטים שמשום מה שברו לי אותה, קשה לי להסביר.. אולי זו צורת כתיבה שפחות לטעמי (למרות שיש לה את הקסם שלה). כלומר, התחלת בית עם געגוע חזק וסיימת עם געגוע חלש. התחלת בית עם כאב חזק ואז הבית הסתיים עם כאב חלש… כאילו הצירופי מילים מטשטשים את המכה של תחילת הבתים בסוף הבתים

את תשנאי אותי.. אבל השיר היה יכול לסחוף יותר לעומק ולתת מכה יותר חזקה של רגש.. זה פשוט שבכל בית יש משפט שמפשיט ממנו את העוצמה. זה נכון שאם אני אקרא את זה 'לא כ-שיר' אז אני אפנים את הרעיון, אבל כ-שיר, זה כאילו יש משפט אחד של יום חול בשלושה משפטי קודש וזה לוקח אותי מהמקום של שירה למקום מטושטש… התייאשתי מלהסביר :)

אני לא משורר ולא מבין גדול, והשיר באמת מקסים ונוגע.

חחח הספרדי, חלילה שונאת. מעריכה מאוד ביקורת!

האמת היא שיש פה הדרגתיות בהתייחסות שלה למוות שלו, שהיא מדברת אליו ובעצם עוד לא מעכלת את זה שהוא איננו עד לבית האחרון שיש סוג של ריחוק "בחור אחד כחוש ובלתי נלאה" – גוף שלישי… היא כביכול מפנימה את זה ומצוין שהכאב עדיין שם.

מצטערת שאני מפרקת את ההודעה לכמה הודעות חחח, אני דרך הפלאפון ומאוחר ואני עייפה…. בכל מקרה הריחוק מתבטא גם בזה שבהתחלה היא עוד מדברת אליו ומתחננת שיישאר, לאחר מכן היא מבינה את העובדה שהוא איננו אבל עוד לא משלימה איתה "אהוב יקר יצאת אל החופשי' ובסוף מה שאמרתי לך – מעכלת את זה ומפסיקה לדבר אליו