אלף פעמים.
ניסיתי אלף פעמים,
צעקתי לעזרה,
חיכיתי לאחרים,
אבל אף אחד לא תפס,
את הרמז הלא מוצלח,
ששידרתי אל הקיר,
במשך כמה שנים.
בכיתי אל הכרית,
חתכתי זרוע מרכזית,
הסתרתי את הכאב,
כי אין אחד שכותב,
ומבין מה אני רוצה,
מהחיים כבר לא מרוצה.
לעולם אהיה שונה,
מנודה, תמיד כזה,
ההוא שיושב בצד,
אוזניות ותיק מבד.
צמידים שמסתירים אמת,
ובדידות כה מדכאת,
השתנתי שוב ושוב אבל,
תמיד חזרתי לעצמי, חבל.
תגובות (6)
ממש יפה! אהבתיי
אני מבינה אותך לגמרי. הישר ממש יפה ומשדר כל כך הרבה שאנשים אחרים פשוט לא מבינים.
אני בטוחה שתצא מזה. החיים לא לנצח יהיו קשים. אולי יהיה לך אפילו רגע אחד של אושר אמיתי, זה יהיה שווה את זה, לא?
החרוזים זורמים, הכתיבה מקסימה ומביעה את כל הרגשות שלך בצורה נפלאה.. וואו.
לפעמים אנחנו משתנים, אבל באמצע אנחנו מבינים שזה לא משנה, כי ההשתנות הזו היא בעצם לא אנחנו, אז אנחנו מוותרים וחוזרים ל'אני' הישן שלנו, למרות שהוא לא הכי מוצלח.
אהבתי מאוד את השיר
אתה צריך להרגיש גאווה מזה שאתה שונה, לא כמו כולם.
ואני מאוד מסכימה עם ספיר, בהכל.
הרגשתי כול כך הרבה הזדהות..
פשוט מדהים איך אתה מצליח להכניס כול מילה ללב.
משמעות ממש עמוקה, מקווה שהכול יסתדר בסוף.
כי אז מי ינחם אותי עם כתיבה כזאת?
:)