אלטעזאכן

זהו סיפור עצוב,
על אלטעזאכן בודד,
במעמקי הלב חצוב,
סיפור על אדם בלי חרוזים.

ואז הוא צעק,
"אלטעזאכן, אלטעזאכן!"
צווחה אדירה שבקעה רקיעים,
צעקה של עצב, בקשת רחמים.

"שתי חתולות בחצי שקל וחצי!"
ניסה להסביר,
אך הוא איחר את המועד,
ועתה ברחבי השכונה הוא נודד.

"אבטיח, עגבנמלון*, תפוזות*,"
אמר בקול בכי עצוב ומדוכא,
והעגבניות במסחרית מימי בראשית גנוזות,
מעלות סרחון ועובש.

"ספות כיסאות שולחנות,"
צעק בייאוש,
סיפור חייו מגיע לקץ ולסיום,
ברור כמו פינה בחדר עגול,
"ארונות ענבים תפוחי אדמה".