אי אפשר להשתתף בצערו של הצער עצמו – שיר על יום הזיכרון בחרוזים

אמרתי לעצמי שביום כה עצוב אבכה
לא אסתיר את הדמעות, גם לא אנסה
עד כמה שרציתי להשתתף בצערו של היום
בזמן הצפירה, נתולת דמעות, עמדתי במקום
למרות הסיפורים קורעי הלב
הרעב, היאוש, הסבל והכאב
אני לא מצליחה בצער להשתתף
כי רמה כזאת של אובדן אי אפשר לקופף
בהשועה לשואה בעיותיי נראות כנוצה
אז למה כשקורה לי משהו, אני עדיין שבורה?
דבר זה מתסכל אותי, מחביד על המצפון
בהשואה לשואה, צערי כאפון
העיקר שאני רוצה משהו נוצץ וחדש
כששיקרו ליהודים שתאי גזים הם בית מדרש
אלפי סיפורים שמעתי והדמעות לא יוצאות
בשביל להשתתף בסבל, את גרוני חונקות
וכדי בכל זאת לכבד את השלום
המאט שאעשה הוא לעמוד דום