איני אוהב את כביש הלילה

איני אוהב את כביש הלילה
איני אוהב את הכביש
המזכיר לי שכל מה שמעבר לשוליים עוין וקר
טבע חסר־רחמים המאכל את הכל לאבק מדבריות
דרך תעייה ביער והתנפצות על־גב הסלע
או חם מכדי לנשום, אבנים חדות תחת רגליי
או בתים של אנשים שאיני מכיר
בוודאי גם הם חסרי־סבלנות וזועפים
קצת כמוני, המביט בעצב מבעד לחלון
גדרות תיל ושלטים המאיימים לא לעצור, לא להתקרב
מפאת סודות נוראיים
קצת כמו חומותיי שלי העוצרות בעד ידיים מושטות בסקרנות
אל שדה הנפלים הפרטי שלי
בו צומחים פרחים נפיצים של פחד מפני לילות־ירח ואין־ירח
המלאים בפחד מפני כל מה שנמצא מאחורי שְחוֹר מחלתי הזאבית.