אין תקווה במקום אליו הגעתי
כל מכה קטנה,
כל מילה שפגעה אצלי בפנים,
נכנסה לבפנים והתערבלה.
כל כך הרבה שנים שצברתי את העצב,
את הכעס,
את האכזבה,
יוצאים לי בפרצים,
ואז חוזרים פנימה חזקים יותר.
כל כאב הוריד אותי עוד שלב בסולם.
עכשיו ירדתי עד הסוף.
הסולם נעלם,
הסיכויים חלפו ברוח שייבשה את הדמעות.
ואין תקווה במקום אליו הגעתי.
שורשים של אהבה ופתילים של חמלה מתנדנדים סביבי,
אבל למדתי שאין תקווה במקום אליו הגעתי.
תגובות (2)
וואו מאוד אהבתי, הקטעים שלך מאוד עמוקים והם חודרים עמוק אל תוך הלב.
רכשת לך מעריצה ^_^
תמשיכי לכתוב! :)
ממש תודה^^