~אין שם עדיין~

רציתי לשתף אותך
לספר ולהאריך
רציתי לכתוב לך מכתב
ארוך כזה, עם פרטים
וציור קטן בצד
והכל יהיה מהלב שלי
אליך
כי אתה צריך לדעת
כמה שאני אוהבת
אבל כשהתחלתי לכתוב
העט נשמט
והתגלגל על הרצפה
ולא הצלחתי להמשיך
ולהתרכז
כי הרעש הקטן הזה
של העט שנפל
הזכיר לי טיפה של מים
שמתנגשת ברצפה
ואז חשבתי על מיימי האוקיינוס
וכמה קר ומנוכר הוא הים
וכמה גדולים הם
האנשים
שמחפשים נחמה בין גליו
וכמה שקרים
וכמה הבטחות
מפוזרות להן בעולם
כך המשכתי וחשבתי
והדף נשאר ריק
אך המחשבות שלי
לעומתו,
היו מלאות וכבדות
התחלתי לנשוך שפתיים
ושוב נזכרתי בך
כי ידעתי שזה מה שאתה אוהב
אז חיפשתי לנו שיר
שייתן לי השראה
ושוב צפו ועלו המחשבות
על איפה אתה עכשיו?
ומה אתה עושה?
והאם כיף לך,
או שמא אתה סובל?
ואז נזכרתי
שאתה בכלל לא שלי
ומה הטעם בלכתוב
ובלפרט
ובלחייך אליך
כשאתה ואני לא "אנחנו"?
אז חזרתי אל הדף
ושפכתי את הלב בשיריי
וכתבתי, וכתבתי עוד
וידעתי שאתה קורא
וידעתי שאתה מזמזם לך
את המנגינות האלה
שאני שונאת
והכתיבה נעשתה אגרסיבית
ושיקרתי את עצמי
וחרטתי
וקרעתי
ואז…
נשמתי.
כי אתה לא שלי.
אז אני לא צריכה לדאוג
שמישהי אחרת תהיה שלך