אין מנוס

שמיים
שעת שקיעה
חוטי הברזל הכעורים של חברת החשמל
מתנוססים מעליי
מתגאים בחיוך
בכדורים הכתומים השזורים עליהם

ובעולם הדימויים הילדותי שלי
הם מזכירים לי חשבונייה
חשבוניית הסיכון
של גופים מפלצתיים
חשבונייה שסופרת בשקט
ובמדידות את הזמן
הזמן שלא יחזור

אני בבית הקברות
וכל שיר עצוב
על געגוע או פרידה
נהיה פה עצוב שבעתיים
אם לא פי מאתיים
וכל מבט כל מגע
הוא מוחשי
כל משפט חקוק באבן
והופך להיות כמעט אנושי

ואני מסתכלת על האנשים שמסביבי
אנשים בגילאי זהב
שמקושטים בשערות כסף
ובקמטים נחרצים של הזמן

מבט חטוף אחד
ואני נזכרת
נזכרת באנשים רחוקים
בזיכרונות ילדות
ובלבבות שכלואים
בתוך מלבן שייש מוחלק

והציפורים למעלה עפות בלהקות ענקיות
שמרכיבות את צבא החופש של אלוהים
האנשים שמסביבי חיים לא חיים
והם רק חיילים נאמנים בצבא הגעגועים

הנשיקות האבנים החלקות
התפילות הזמירות והשתיקות
כולן כולן משמשות
משימות פשוטות וקשות
רק להתחבר

אפילו במשפט
אפילו במילה לא יותר
ולהצליח לקיים בהצטיינות
את משימת החיים
משימת אלוהים
אשר דורש וחולם
להנציח את אנשיו הקרובים ביותר
ברוב הדר ופאר

האנשים הטובים
שנלקחו קרוב אליו
למועדון מיוחד
והוא מוודא שלא ישכחו איש מהם
אפילו לא ליום אחד

ושיר המעלות הנצחי
הוא רק כלי נגינה הכרחי
שפורט במיומנות וברכות
על תחושת החוסר
ותחושת השייכות

כמעט נגמר
נשיקה אחת אחרונה
עדינה ומלאת כוונה
הסתכלות אחרונה על כל קרוביי
הסתכלות אחת
אחרונה ודי
חיבוק מגע
עוד מלמול רפה של תודה

ופתאום אין מנוס
והדמיון נוסק
יותר מהר ממטוס
אין מנוס
אין מנוס